<h1>סמ"ג לאוין סימנים ע"ז—ע"ח</h1>
<h2>דף צז.</h2>
[פסק] אמר רבא (פסחים ל' א') הילכתא חמץ בזמנו פירוש בתוך הפסח בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, שלא בזמנו פירוש לאחר הפסח, בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון ומקשה והאמר רבא דרבי שמעון קניס בחמץ לאחר זמנו לאוסרו הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ומתרץ הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת לא. השיב רב יהודאי גאון (הובא שם תד"ה אמר ע"ש ובה"ג דף כ"ט ד') מדאמר רבא בחמץ בפסח במשהו כרב מכאן יש לדקדק שסובר בשאר איסורין כרבי יוחנן וריש לקיש (ע"ז ע"ג ב') דאמרי כל איסורין שבתורה בששים חוץ מטבל ויין נסך ותניא כוותיהו, וכן סובר רבא בפרק גיד הנשה (חולין צ"ז ב'), ודווקא [ב]חמץ יש להחמיר לפי שחמור מאד שחייבין עליו כרת ועוברין עליו בבל יראה ובל ימצא ואין בני אדם רגילין להיות בדילין ממנו בשאר ימות השנה ולכך מחמיר אף בשלא במינו במשהו שלא יבא להקל במינו מה שאין כן בטבל ויין נסך שהם [ב]שלא במינן בנותן טעם, והא דאמרינן בפרק אחרון דעבודה זרה (ס"ו א') על יין של איסור המעורב בענבים [שנתבקעו] וחמץ של חיטי איסור שנתערב בעיסת שעורין של היתר וסובר שם רבא שמין במינו במשהו, אומר רבינו יעקב (שם בתו') דביין נסך שנתנסך לע"ז מדבר שם ואותו חמץ הוא של טבל שבזה הכל מודים דבמשהו, ועוד אומר רבינו יעקב שכתוב בה"ג (דף כ"ט ד') אמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור, ומדקדקים מדלא יהיב רבא שיעורא למילתיה ש"מ במשהו כרב, אם כן דומה שלא היה כתוב בספרים שלהם, במשהו כרב, ויכול להיות שרוצה רבא לומר אסור בששים ולא הוצרך לפרש לפי שכבר פסק בפרק גיד הנשה (חולין צ"ז א') כל איסורים שבתורה בששים, וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי גאון (צו סימן פ') שחמץ בפסח בששים, אפס רבינו יעקב לא היה רוצה [כל כך] להקל לעשות מעשה וכשהיו מוצאין חטה בתוך התרנגולת מבושלת בפסח לא היה מתירה רק היה מתיר ל[ה]שהותה עד לאחר הפסח.
